רוצים להתייעץ?

צרו עימנו קשר לשיחת
ייעוץ טלפונית


רוצים להתייעץ?

צרו עימנו קשר לשיחת
ייעוץ טלפונית


הסיפור של שמחה

"איזה כיף שבאת לשתות איתי קפה! עוד אף פעם לא היית פה, נכון?" מקבלת את פני שמחה, בצחוק ופנים מוארות. מאז שעלתה לארץ, היא מתגוררת במושב, בחצר ירוקה שופעת צמחיה ופרחים צבעוניים. הכניסה לביתה הקטן והציורי של שמחה תמיד מעלה בי חיוך וציפייה. בשביל הצר המוביל אל ביתה מסתתרים בין השיחים פסלים שהיא בעצמה יצרה וקירות הבית מקושטים בפסיפס אמנותי של החתולים שהיא כה אוהבת.
הייתי בביתה עשרות פעמים, אך הזיכרון של שמחה כבר לא מה שהיה פעם. שמחה לא כל כך זוכרת את הביקורים הקודמים ובכל פעם נדמה לה כאילו זו הפעם הראשונה. היא מתגוררת לבדה במושב המרוחק, שני ילדיה כבר המון שנים אינם מתגוררים בארץ, ומשפחתה המצומצמת שומרת רק על קשר טלפוני, ולכן שמחה מאושרת מכל אורח שמגיע להפיג את בדידותה.

הפעם הראשונה שביקרתי בביתה של שמחה, היתה לפני כשנה ופגשתי שם את אסף, בנה המתגורר במונטריאול והיה בחופשה בארץ. אסף לא הבין כיצד הצוות של מענית קייר יוכל לעזור לו או לאמא שלו. "אני מכיר את אמא שלי" הוא אמר לי כשישבנו בגינה, "היא כל כך עצמאית שאין סיכוי שהיא תכניס מישהו שיעזור לה אליה הביתה."
זהו אחד הקונפליקטים הכי משמעותיים שאנחנו נתקלים בהם במענית קייר. ההורים, שלא מוכנים להיות לנטל, שאוהבים את עצמאותם ולא מוכנים לוותר עליה, למרות מצבם המדרדר, אל מול הילדים המודאגים שרוצים שההורה יהיה מוגן, גם במחיר פגיעה בעצמאותו. מנסיוננו, לפעמים שיחה משותפת כנה ואמיתית, יכולה לפתור את הקונפליקט ולעיתים נדרש תהליך יותר עמוק.
"היתרון שלנו, הוא היחס האישי בו אנו מתבוננים באדם ובצרכיו. אנחנו לא רואים במטופל שלנו קשיש או מישהו שזקוק לטיפול. אנחנו רואים את אמא שלך, את שמחה!" עניתי לאסף "אנחנו פה כדי לאט לאט לבסס את הקשר איתה ולבנות איתה מערכת יחסים של אמון כדי שביום בו היא תרגיש שהיא זקוקה לנו, היא תפנה אלינו בעצמה."

סיכמתי עם אסף ושמחה שאבוא לבקרה מפעם לפעם, בלי יותר מדי הסברים באשר למטרת הפגישות. ובכל פעם שהגעתי שמחה חיכתה לי בקצה השביל בחיוכה הנעים. למדתי משמחה מי האנשים בסביבה איתם היא בקשר, יצרתי קשר עם הרווחה האחראית על המושב, עם חברת הסיעוד ששולחת את המטפלת ואיתרתי שכנה קרובה שהסכימה לסייע בכל מה שאזדקק לו בעת צרה.
וכך לאט לאט נוצר הקשר וכבר הכרתי את שמחה מאוד טוב, היתה בידי הניירת הרפואית שלה וכל מספרי הטלפון הנדרשים לעת צרה.

לפני מספר שבועות, התקשרה אלי השכנה של שמחה ובלחץ רב עדכנה אותי ששמחה מרגישה לא טוב ורוצה ללכת למיון, אך מפחדת ללכת לבד וביקשה ממנה שתתקשר אלי. "מענית תדע להגיד לך בדיוק מה צריך לעשות" אמרה לה שמחה. בתאום עם הילדים בחו"ל דאגתי שהשכנה תלווה את שמחה למיון ותעדכן אותי און ליין ובמקביל, הצוות שלי יצר קשר עם חברת הסיעוד שתדאג למטפלת פרטית לרוב שעות בבי"ח, כי היא פחדה להיות שם לבד. מספר ימים לאחר שחזרה מבי"ח דאגתי להגיש בקשה לרישיון לעובד זר ולטפל בהבאת עובדת זרה.

ובשבוע שעבר, כשנסעתי לבקר את שמחה במושב, כבר חיכו לי בקצה השביל הצומח והמלבלב, שמחה והמטפלת הזרה שמתגוררת איתה עכשיו ודואגת לה. "הגעת בקלות?" שאלה שמחה "זו הרי הפעם הראשונה שלך פה, נכון?"

Footer Form

רוצים להתייעץ לגבי ההורים שלכם? מלאו פרטים לשיחת ייעוץ ללא התחייבות!

נגישות
סגור
שינוי גודל גופנים