טיפול באם מזדקנת הוא אחד המקומות הרגשיים המורכבים ביותר במשפחה.
לא רק בגלל הצרכים הפיזיים, אלא בגלל הקשר עצמו — קשר שנושא איתו היסטוריה של חיים שלמים.

וכאן חשוב לומר דבר אחד ברור: אין דגם אחד של קשר בין אמהות לבנות. כל קשר נבנה אחרת, מתוך סיפור חיים אחר.

יש בנות שמגיעות לשלב הטיפול מתוך קשר קרוב, חם ובריא — קשר שיש בו אהבה, תקשורת טובה ויכולת לדבר גם על קושי.
ויש בנות שמגיעות עם משקעים כבדים מהעבר: כאב ישן, פגיעות שלא נרפאו, ודברים שלא נאמרו בזמן.

וברוב המקרים זה לא שחור או לבן, אלא שילוב מורכב של קרבה וריחוק, של אהבה לצד כאב.

בתוך כל זה, שלב ההזדקנות משנה את הדינמיקה. הגוף של האם נחלש, העצמאות מצטמצמת, והבת מוצאת את עצמה בתפקיד חדש — שלא תמיד בחרה בו.

לעיתים זה נחווה כהיפוך תפקידים: “היא זו שטיפלה בי, ועכשיו אני מטפלת בה.”
אבל ההיפוך הזה לא מוחק את מה שהיה קודם.

אם היה ביניכן קשר טוב, הטיפול יכול להעמיק אותו — ולצד זה גם לעייף מאוד.
ואם היו ביניכן פצעים ישנים, הטיפול עלול להציף אותם, דווקא כשקשה יותר לשמור על מרחק רגשי.

וכאן נכנסת האמביוולנטיות: אהבה ומחויבות מצד אחד, עייפות וכעס מצד שני.
התחושות הסותרות האלה אינן סימן לחולשה או לחוסר נאמנות. הן תגובה אנושית למצב רגשי מורכב מאוד.

מניסיוני, אחת המלכודות בשלב הזה היא חזרה אוטומטית לדפוסים ישנים.
בת שהייתה תמיד “הילדה הטובה” — זו שוויתרה, שלא רצתה לאכזב — מוצאת את עצמה שוב באותו תפקיד, רק עם אחריות כבדה יותר.

לעיתים מצטרפת גם שאלת השליטה, וגם תפקיד “הבת העיקרית”, עם כעסים שקטים כלפי אחים וכלפי המצב כולו.

המטרה של הניוזלטר הזה אינה לשפוט את הקשר, אלא להזכיר ששלב הטיפול יכול להיות גם הזדמנות.
לא תמיד קלה, ולא תמיד נעימה — אבל לעיתים הזדמנות לתיקון.

לתקן שיח שלא היה, לרכך פצעים ישנים, או ליצור קשר אחר בשלב החיים הזה.
וגם אם הקשר היה טוב, זה שלב שמאפשר להעמיק ולדייק.

ויש עוד מבט אחד שחשוב להזכיר: הבנות שלנו צופות בנו.
לפעמים בשקט, לפעמים בלי שנרגיש.

הן רואות איך אנחנו מדברות עם אמא שלנו, איך אנחנו מציבות גבולות, ואיך אנחנו שומרות על עצמנו בתוך הטיפול.
ובמובן הזה, הקשר שלנו עם האימהות שלנו הוא גם שיעור לדור הבא.

זו הזדמנות לא רק לטפל, אלא גם ללמד. ללמד שאפשר להיות קרובה ולא להיעלם.
שאפשר לדאוג וגם לבקש עזרה. שאפשר לאהוב ולשמור על עצמך.

כי הדרך שבה אנחנו מטפלות היום מעצבת, במידה רבה, את הדרך שבה הבנות שלנו ידעו יום אחד לטפל בנו.

אם את מרגישה שהקשר עם אמא מעורר בך הרבה רגשות, או שאת רוצה ללוות אותה בלי לאבד את עצמך בדרך — אני מזמינה אותך לפנות אליי.

בליווי נכון, אפשר לחשוב יחד איך לשמור על הקשר, ואיפה נכון להציב גבולות, כדי שתוכלי להיות שם לא רק מתוך חובה, אלא גם מתוך בחירה.

שלכן,
מענית שלזינגר