אני להכשיר דור חדש של מנהלי טיפול גריאטרי. אנשים שיוכלו ללוות עוד ועוד משפחות, ולהוסיף בהירות, יד מכוונת ועזרה
בנקודות החיים שבהן המשפחות הכי זקוקות לכך.

ב־11 בדצמבר אני מקיימת וובינר חינמי
על ההכשרה החדשה והראשונה מסוגה בישראל.

במפגש אחד על אחד הם מרגישים "בסדר", אבל כשיש יותר אנשים בחדר – הכול משתנה.
רעש רקע, כמה קולות יחד, ופתאום ההורה נאבד בשיחה. כך מגבלת השמיעה הופכת למחסום בקשרים. השיחות נהיות מאמץ במקום הנאה, וההורה מתחיל להימנע nמצבים חברתיים.

זה הניוזלטר המאה שלי אליכם. 100!!! מספר עגול, מרשים, מסמל השלמה. 100 מפגשים שלנו דרך המכתבים האלה. 100 שיחות על מה שלא תמיד קל לדבר עליו. 100 פעמים שקיבלתם ממני את המסר שאתם לא לבד.

גבולות הם לא חומות ולא דחייה. הם מסגרת ברורה שמאפשרת לכם לטפל בהורים באופן איכותי לאורך זמן. איך גבולות עוזרים לכולם?

סוד הוא חלק מהמרחב האישי שכל אדם שומר לעצמו – הרגלים, מחשבות, חוויות
או החלטות שהוא בוחר לא לשתף. זו זכות בסיסית, שמאפשרת לכל אחד לשמור על עצמאות וזהות אישית. אבל כשהורה הופך להיות תלוי יותר, גבולות הפרטיות מיטשטשים.

בלילה שבין שבת לראשון (25–26 באוקטובר) עוברים לשעון חורף. ב־5 אחר הצהריים כבר יהיה חושך, והשינוי הזה משפיע על כולנו. איך זה משפיע על המשפחה כולה?

החגים נגמרו. הסוכה פורקה, השולחנות התרוקנו, והמשפחה המורחבת חזרה לחיים שלה. ופתאום אנחנו מוצאים את עצמנו
חוזרים לשגרה המחייבת.

אנחנו, בני המשפחה המטפלים, חיים השנה בסוכה כפולה. מצד אחד – הארעיות של הטיפול בהורים: המטפלת שמצאנו? זמנית. הפתרון הרפואי שעובד? זמני. מצד שני – הארעיות של המציאות הישראלית: החטופים שמחכים לשוב, החיילים שלא יודעים מתי יחזרו, הביטחון שהפך לשברירי.

משברים מגיעים ללא התראה מוקדמת, אך התמודדות נכונה יכולה להוביל למציאות חדשה – שונה, ולעיתים אף טובה ומותאמת יותר.

השלב השני: כשההורים כבר לא לגמרי עצמאיים, אבל עדיין לא צריכים טיפול מלא.